פסק-דין בתיק ע"ר 1436-03-10

בפניי ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל בהרצליה מיום 17.02.2010 (להלן:" ההחלטה") אשר דחתה בקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המערער בתיק מספר ----- שבלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה (להלן: " תיק ההוצאה לפועל ").

רקע עובדתי

1.         המערער והמשיבה היו נשואים זה לזו מה- 23.03.65 ועד ה- 16.02.88 .

2.         בין הצדדים נחתם הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני

בתל אביב ביום 29.03.1988 (להלן: " הסכם הגירושין ") ואשר קבע בין היתר כי:

"הבעל ו/או הבעל באמצעות חברות שבשליטתו ו/או בהנהלתו, ישלם לידי האישה עד ליום מותה, לפנים משורת הדין, מזונות לסיפוק כל צרכיה כולל הוצאות רפואיות, הוצאות מדור וכל הוצאה אחרת מכל מין וסוג את הסך המירבי של 2500$ לחודש זאת בשקלים חדשים בהתאם לשער היציג שבין השקל לדולר האמריקאי כפי שיהיה ביום ביצוע כל תשלום ותשלום". - סעיף 6 להסכם .

וכן , בסעיף 16 להסכם נקבע:

"מוסכם כי  במידה והאישה תידרש לעבוד בחברות של הבעל בישראל ו/או בבתי הקולנוע, תעבוד היא בהן ללא תמורה נוספת על סכום מזונות האישה כקבוע בהסכם זה".

3.         א.         אין חולק כי המשיבה עבדה בחברה אשר בבעלות המערער, החל משנת 1989 ועד

שנת 2007 .

ב.         לטענת המערער, קיבלה המשיבה בשנים אלו ועד היום סך כולל של 1,743,345$ . לטעמו של המערער יש לזקוף סך זה ע"ח חיובי המזונות אותם חב המערער למשיבה. לטעמו , נמצא הוא ביתרת זכות ובהתייחס לחיובים עפ"י פסק הדין והסכומים ששולמו למשיבה.

ג.          טוענת המשיבה כי החל מחודש ינואר 1990 קיבלה היא בנוסף לסכומי המזונות להם התחייב המערער בהסכם הגירושין שביניהם , גם שכר עבודה בגין עבודתה בחברה וזאת עד ליום 01.01.2005 מועד בו החליט המערער באופן חד צדדי לחדול מלפרוע את דמי המזונות אשר להם התחייב בהסכם.

לאחר שהמערער הפסיק לשלם מזונותיה של המשיבה כאמור, פתחה היא את תיק ההוצאה לפועל הנדון לשם גביית חיובי המזונות אותם חב המערער עפ"י הסכם הגירושין ,וזאת בגין התקופה שמינואר 2005 ועד היום.

4.         א.         המערער טוען, כאמור,  כי בהתייחס לחיובים אותם הוא חב עפ"י פסק הדין

המבוצע, העביר הוא למשיבה, במהלך השנים, תשלום עודף בסך 725,845$ (אשר תביעה להשבתם הוגשה בפניי) ועל כן לא רק שפרע את החוב הנטען בתיק ההוצאה לפועל אלא שהמשיבה היא זו שצריכה להחזיר לו כספים.

ב.         מפנה המערער גם לכך שסעיף 16 להסכם הגירושין המצוטט לעיל קובע מפורשות כי אם תידרש האישה לעבוד בחברות של הבעל אזי לא תשולם לה תמורה נוספת על סכום מזונותיה שנקבע בהסכם,  ומאחר והמערער שילם למשיבה  שכר במשך כל שנות עבודתה שם, הרי שיש לזקוף שכר זה על חשבון חיובי המזונות.

ג.          המשיבה טוענת, מנגד,  כי הצדדים בהתנהגותם, יצרו הסכם חדש ושונה מן הקבוע בסעיף 16 להסכם הגירושין שביניהם,  שכן המערער לא חדל מלשלם את שכר עבודתה של המשיבה משך 18 שנים, כפי שהיה עליו לעשות עפ"י ההסכם, אלא שנהג כדין ואף שילם לה את זכויותיה הפנסיוניות בעת פרישתה והכל בנוסף לסכום המזונות עפ"י הסכם הגירושין .

נוכח זאת, טוענת המשיבה כי המערער צריך לשלם לה הן את חיובי המזונות על פי פסק הדין והן שכר עבודתה.

ההחלטה נשוא הערעור